המסקנה ששכר העובדים העולה בסין מצביע על סוף עידן האולטרה-אינפלציה במערב סובלת מכשל בסיסי ופטלי אחד – שרשרת הערכים.
בעוד סין בהחלט מייצאת אינפלציה באמצעות תעשיות היצוא האינטנסיביות שלה המסתמכות על כוח אדם בשכר נמוך, כגון תעשיית ההנעלה, הטקסטיל, בעת שסין משפרת את יכולות ואיכויות הייצור שלה, ההשפעה הבסיסית נותרת – דיס אינפלציונית.
הגיון בריא אומר שצרכנים ברחבי העולם יאלצו לשלם מעט יותר עבור מוצרים בסיסיים אך יש לכך גם פן חיובי. מבנה הייצוא הסיני משתנה (ולמעשה כבר השתנה משמעותית) הנעלה, טקסטיל וביגוד, סחורה שלפני כעשור היוותה כחצי מהייצוא הסיני, מהווה כיום רק כ- 20% מהתוצרת ליצוא ואת מקומה תפסו מוצרים בעלי עלות צרכנית גבוהה יותר משמעותית: מוצרי אלקטרוניקה, מיכון, רכבים וחלקי חילוף.
המשמעות לצרכן היא תוספת של כמה שקלים לזוג מכנסיים לעומת חיסכון של יותר ממאה שקלים על רכישת מסך LCD חדש כך שבסופו של דבר הצרכן ממשיך לחסוך הרבה כסף תודות לייצור סיני – ולאחרונה גם תודות לעליה ביעילות הייצור בסין. וכשמדובר במוצרים גדולים יותר כדוגמת מיכון תעשייתי, ציוד בנייה וכיו”ב, החיסכון הכספי רק עולה ועולה.
יש גם לזכור נתון חשוב נוסף – שער החליפין. בעוד ששער המטבע הסיני עלה לעומת הדולר, ערכו ההולך ופוחת של הדולר בעצם מחליש את שער היואן לעומת שערי מטבע אחרים בעולם.
ועם זאת לא הכל ורוד עבורנו הצרכנים ועבור היבואנים מבינינו, על מנת לווסת את הירידה העלתה סין את מחירי האנרגיה, המזון וחומרי הגלם אבל מניסיוני במסחר עם סין, מחירי המוצרים הסיניים במרבית התחומים עדיין רחוקים מאד מלהפוך יקרים או אפילו מלהשתוות למחירים במערב.
ולסיום, טיפ קטן ליבואנים שנכנסים לתחום יבוא מסין: עלויות הייצור בסין עדיין נמוכות משמעותית מבכל מדינה אחרת בעולם (ראה מאמר “איך מצליחה סין לשמור על מחירי מוצר תחרותיים כל כך ולמה כדאי ואף מומלץ לנצל את המומנטום כבר עכשיו?”) וכל עוד המצב הזה יימשך סין תישאר אטרקטיבית לייבוא אך מאחר והמחירים הנמוכים שיכולה סין להציע למערב נובעים מעלויות הייצור הנמוכות כשעלות מרכזית ביניהן היא עלות כוח האדם, כדאי להתמקד במוצרים שייצורם כרוך בעבודה ידנית או במספר גדול של שעות עבודה ועובדים ולא ללכת על מוצר עשוי בידי מכונה שמן הסתם מחירו יהיה תחרותי פחות.
מבוסס על מאמרו של ג’וש נובל (Josh Noble), “China Today”, 17/5/2011.